האווירה בכניסה לגארדן אתמול לא דמתה כלל לאווירה הרגילה לפני משחקים של הניקס. כבר כמה ימים שבעיר יש תחושה שהפעם זה אמיתי. אתה קורא על זה בעיתונות המקומית, מרגיש את זה דרך תחנות הטלוויזיה המקומיות ובעיקר חווה את זה בכיס. המרחק בין הגארדן לבארקליס סנטר, משהו כמו עשר תחנות בסאבווי מעולם לא היה יקר כל כך. כרטיס הכי זול לניקס עלה בסביבות ה200 דולר, בעוד אחד כזה לבארקליס סנטר היה מושיב אותך לא רחוק מג׳י זי.

בכניסה לאנשי המדיה שואל אותי איש הבטחון אם באתי לאגרוף או לכדורסל, עניתי לו בצחוק שבאתי לאגרוף (לא היה לי מושג שיש קרב אגרוף באותו זמן) והוא כמעט לא נתן לי להכנס. הדבר הראשון שראיתי בחדר התקשורת הוא שכל המדיה המקומית עברה שנמוך לטובת זו הארצית. אם טינה סרויסיו שדרית הקווים המקומית של רשת הטלוויזיה MSG רגילה לשהות במהלך העונה במרחק יריקה מהפרקט, אתמול היא מצאה עצמה יחד אם כתב הופס ביציע העיתונאים הרגיל, כנל שאר אנשי התקשורת המקומית. זה הזכיר במשהו את ההרגשה של אנשי NYPD כאשר מגיעים חוקרי הFBI. תנו למקצוענים לעשות את העבודה ושבו תסתכלו מהצד.
לאחר שלא מצאתי את מקומי בסידורי הישיבה, הרשיתי לעצמי לתפוס את המקום הראשון הבלתי מסומן, מימיני ישבה אשת תקשורת מצודדת ונאה, ולשמאלי ישבה מישהי שהולכת להיות בין הנפגעים העיקריים ממעבר חברות התעופה לחייב נוסעים על פי משקלם. למרות השקפותיי המדיניות ישבתי בהטיה ימנית ברורה כל המשחק ולו בשל העובדה שחצי מכסאי היה תפוס על ידי שכנתי משמאל.

בניגוד לעונה הרגילה התמלא הגארדן כעשרים דקות לפני הפתיחה, הקהל שקיבל חולצת טי בכניסה (כמו לתת לילד את הצעצוע עוד לפני שנכנסים לחנות הצעצועים) הראה שהוא בא לעבוד ומפה בוסטון לא תצא מנצחת.
לפני תחילת המשחק עלו אנתוני ופירס לאמר כמה מילים על הארוע בבוסטון, ופירס אף זכה לכמה שריקות בוז שהפכו במהרה למחיאות כפיים. הפטריוטיות האמריקאית מנצחת בגדול את השנאה לקבוצה היריבה.

המשחק עצמו היה צמוד לכל אורכו, מה ששמר את הקהל פעיל וב דציבלים גבוהים. הסלבריטיס שגם הם עברו שדרוג לעומת אלו מהעונה הרגילה זכו להכיר את דעתו של הקהל עליהם בצורה הישירה ביותר. בכבוד הגדול ביותר זכה ג׳ון מקנרו שאף הגדיל לעשות ונעמד על רגליו והרים את הקהל באוויר. בצד האכזר פגש הקווטרבאק הכושל של הגטס מארק סאנצז שקריאות הבוז שהוא חטף שברו את מד הדציבלים המקומי, גם הנסיונות הפתטיים שלו לשלוף כובע של הניקס ולהוכיח את אהדתו לא עזרו לו. אבל בסופו של יום יש רק מלך אחד בניו יורק היום וקוראים לו כרמלו אנתוני. כרגיל הוא זכה לקריאות MVP רבות וכרגיל הוא היה שם בדקות אחרונות בכדי להבטיח שהקהל שנכנס להיכל מרוצה, ייצא מרוצה לא פחות.

במסיבת העיתונאים לאחר המשחק וודסון החמיא כמובן לקי מארט וקיד, הוא התייחס בסלחנות לקופלנד וההופעה החלשה שלו, ואמר כי הוא פתח איתו בשתי המחציות אבל לקופלנד יש סיבות ריאתיות להתרגש, והוא מקווה שהוא ירגע ביום יומיים הבאים.
דוק ריברס אמר שהם עשו טעויות בסיסיות כגון נסיונות למסור מסירות מחצי המגרש ישר אל הפוסט אל גארנט , מסירות שנחטפו שלוש פעמים , והם הפסידו את המשחק על הדברים הללו. הוא אמר שלמרות שכרמלו קלע 36 נק האחוזים שלו לא היו טובים והוא היה קונה את זה לפני המשחק. ״שיחקנו עם המון אמוציות ובסוף לא נשאר לנו עם מה לשחק״ הוא הוסיף.
אחד מגיבורי המשחק, קניון מרטין אמר שאולי מישהו כותב תסריט סיום הוליוודי לקרירה שלו ושל קיד , אחרי ששיתפו פעולה מעבר לנהר לפני שנים רבות, ועכשיו חזרו לשתף פעולה ובהצלחה.
וכרמלו שהיה אחרון המרואיינים הודה לקניון מרטין שהועיל לתפוס את המסירה המחורבנת לדבריו שהוא מסר לו, ברגע הקריטי של המשחק.